העיר הלבנה: מה הבאוהאוס של תל אביב יכול ללמד אותנו על עיצוב הבית

מי שמטייל ברחובות רוטשילד, ביאליק או סביב כיכר דיזנגוף מכיר את המראה: בניינים לבנים בני שלוש או ארבע קומות, מרפסות מעוגלות, חלונות סרט ארוכים וגגות שטוחים. אלה הם בנייני הסגנון הבינלאומי, שבישראל נהוג לקרוא להם בשם הכללי באוהאוס, ושבזכותם הוכרזה העיר הלבנה של תל אביב כאתר מורשת עולמית. אבל מעבר לערך ההיסטורי, הבניינים האלה מגלמים רעיונות עיצוביים שרלוונטיים מאוד גם למי שמעצב דירה בשנות העשרים של המאה הנוכחית.

קצת היסטוריה

בית הספר באוהאוס נוסד בגרמניה ב־1919 וביקש לחבר בין אמנות, אומנות ותעשייה. הרעיון המרכזי היה שעיצוב טוב צריך להיות פונקציונלי, נקי מקישוטים מיותרים ונגיש לכולם. כמה אדריכלים יהודים שלמדו באירופה ונחשפו לרעיונות האלה הגיעו לארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים, והביאו איתם את השפה החדשה.

בתל אביב, שגדלה באותן שנים בקצב מהיר, מצאו האדריכלים קרקע פורייה. אבל הם לא העתיקו את הסגנון כמות שהוא. האקלים החם והשמש החזקה חייבו התאמות: חלונות קטנים יותר מבאירופה, מרפסות עמוקות שמצלות על הדירה, קירות לבנים שמחזירים את הקרינה וקומת עמודים שמאפשרת לרוח הים לעבור מתחת לבניין. התוצאה הייתה גרסה מקומית ייחודית של המודרניזם, שמותאמת לחיים בים התיכון.

הצורה הולכת אחרי הפונקציה

העיקרון המפורסם ביותר של המודרניזם הוא שהצורה צריכה לנבוע מהתפקיד. בבניינים של העיר הלבנה, כל אלמנט נמצא שם מסיבה: המרפסת מצלה, חלון הסרט במדרגות מכניס אור לחדר המדרגות, הגג השטוח משמש לכביסה ולמפגשים. אין עיטורים שנועדו רק לקשט.

בעיצוב הבית היום אפשר לאמץ את אותה גישה. לפני שקונים פריט, שואלים מה התפקיד שלו ואיך הוא משרת את החיים בבית. ספרייה שמשמשת גם כמחיצה, ספסל בכניסה שיש בו מקום לנעליים, שולחן עבודה שמתקפל לקיר – כל אלה הם יישום מודרני של חשיבה באוהאוסית. התוצאה היא בית נקי, מסודר ונוח לחיים.

קווים נקיים וצורות גאומטריות

המראה של הסגנון הבינלאומי מבוסס על צורות פשוטות: קווים ישרים, משטחים חלקים ועקומות מעטות ומדויקות. המרפסת המעוגלת שהפכה לסמל של תל אביב בולטת דווקא משום שהיא מופיעה על רקע של קווים ישרים. העין נחה כשאין יותר מדי פרטים מתחרים.

בעיצוב פנים, המשמעות היא בחירה ברהיטים בעלי צורות ברורות ופשוטות, במיעוט של דוגמאות ובשימוש מושכל באלמנט מעוגל אחד או שניים שיוצר עניין. כיסא עם מסגרת מתכת מכופפת, מנורה כדורית או שולחן קפה עגול יכולים להיות המוקד שמשבר את הקווים הישרים בדיוק כמו המרפסות המעוגלות של רחוב שינקין.

חומרים כנים ופלטה מאופקת

האדריכלים המודרניסטים האמינו שחומר צריך להיראות כמו מה שהוא. בטון הוא בטון, מתכת היא מתכת, וזכוכית היא זכוכית. גם בצבעים הם נטו לאיפוק: הלבן ששולט בחזיתות, ולעיתים גוונים עדינים של שמנת, אפור או תכלת בפרטים. בתוך הדירות, לעומת זאת, השתמשו לא פעם בריצוף מצויר צבעוני שהוסיף חום וחיים.

השילוב הזה מתאים מאוד לבית מודרני. כמה רעיונות ליישום:

• קירות בהירים ואחידים כרקע שקט לחיים בבית
• ריצוף מצויר או אריחים בדוגמה גאומטרית באזור אחד, כמו המטבח או המרפסת
• רהיטים מעץ טבעי ומתכת שחורה, בלי ציפויים שמחקים חומרים אחרים
• נגיעות של צבעי יסוד – אדום, כחול או צהוב – בפריטים קטנים, כמחווה לאמנות הבאוהאוס

אור, אוויר וקשר עם החוץ

אחד הרעיונות המרכזיים במודרניזם היה שבית בריא הוא בית מלא אור ואוויר. הדירות בבנייני העיר הלבנה תוכננו לא פעם עם אוורור צולב, כך שהבריזה מהים עוברת בין החלונות. המרפסות היו המשך טבעי של חלל המגורים, ובקיץ התנהלו בהן חלק גדול מהחיים.

גם היום כדאי לחשוב על המרפסת ועל החלונות כחלק מהעיצוב ולא כתוספת. וילונות קלים במקום כבדים, רהיטים שאינם חוסמים את הפתחים ומעבר חלק בין הסלון למרפסת יוצרים בית פתוח ומאוורר יותר. בדירות בבניינים ישנים ששומרו, דיירים רבים מגלים שדווקא החלונות הקטנים והמרפסות העמוקות שומרים על הבית קריר יותר מבבניינים חדשים עם קירות זכוכית.

לגור בבניין לשימור

מי שקונה או שוכר דירה בבניין לשימור צריך להכיר כמה מגבלות. שינויים בחזית, בחלונות או במרפסות דורשים בדרך כלל אישור של מחלקת השימור בעירייה, והתהליך יכול להיות ארוך. לפני כל שיפוץ משמעותי כדאי להתייעץ עם אדריכל שמכיר את הנחיות השימור ואת סוגי התוכניות החלות על הבניין.

מנגד, המגורים בבניין כזה מעניקים חוויה ייחודית: תקרות גבוהות יחסית, פרטי נגרות ומסגרות מקוריים, חדרי מדרגות מוארים וקשר ישיר להיסטוריה של העיר. רבים מהדיירים מספרים שהבחירה לשמר אלמנטים מקוריים, כמו ריצוף ישן או ידיות חלונות, היא שנותנת לדירה את האופי המיוחד שלה.

מי שרוצה להעמיק יכול לצאת לסיור מודרך בעיר הלבנה, לבקר במרכז המבקרים המוקדש לנושא או פשוט לטייל ברגל בשכונות הוותיקות של מרכז תל אביב ולהסתכל למעלה. מעבר להנאה, זו דרך מצוינת לאסוף השראה: לשים לב לפרופורציות של החלונות, לאופן שבו המרפסות מצלות על החזית, לפרטי המעקות ולשילוב בין לבן לבין צבעים עדינים. רבים מהרעיונות שתראו שם אפשר לתרגם בקלות לעיצוב הבית, גם בהיקף קטן.

בנוסף, כדאי לזכור שהמודרניזם לא היה סגנון קר ומנוכר. האדריכלים של אותה תקופה חשבו על החיים היומיומיים של הדיירים, על מפגשים בחדר המדרגות ועל ילדים שמשחקים בחצר. הרוח הקהילתית הזו היא חלק מהמורשת לא פחות מהקווים הנקיים.

לסיכום, הבאוהאוס של תל אביב הוא הרבה יותר מאטרקציה תיירותית. העקרונות שלו – פשטות, פונקציונליות, חומרים כנים, אור ואוויר – מתאימים להפליא לעיצוב בית מודרני בישראל. גם מי שגר בדירה חדשה בפריפריה יכול לאמץ את רוח העיר הלבנה ולהפוך את הבית שלו לנקי, נעים ומותאם לאקלים.