תרופות גנריות ובית המרקחת: איך לחסוך בהוצאות על תרופות בבטחה

ההוצאה על תרופות היא סעיף שמשקי בית רבים בישראל מרגישים היטב, במיוחד משפחות עם חולים כרוניים, אזרחים ותיקים והורים לילדים קטנים. בין ההשתתפויות העצמיות בתרופות מרשם, הקנייה של תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה, החשבון בבית המרקחת יכול להצטבר לסכום לא מבוטל בכל חודש. עם זאת, יש דרכים חוקיות, בטוחות ופשוטות להוריד את ההוצאה, בלי לפגוע באיכות הטיפול. המפתח הוא להכיר את המערכת, לשאול את השאלות הנכונות ולהתייעץ עם אנשי המקצוע. חשוב להדגיש כבר בפתיחה: כל שינוי בטיפול התרופתי צריך להיעשות בהתייעצות עם הרופא המטפל או הרוקח, ולא על דעת עצמנו.

מה זו תרופה גנרית

כשחברת תרופות מפתחת תרופה חדשה, היא מקבלת עליה פטנט לתקופה מוגבלת. בתקופה הזו, רק היא רשאית לייצר ולמכור את התרופה. אחרי שהפטנט פג, חברות אחרות יכולות לייצר תרופות עם אותו חומר פעיל, באותו מינון ובאותה צורת מתן. אלה התרופות הגנריות.

כדי לקבל אישור שיווק, תרופה גנרית צריכה להוכיח שהיא שוות ערך ביולוגית לתרופה המקורית, כלומר שהגוף סופג אותה ומגיב אליה באופן דומה. הרשויות המפקחות, כולל משרד הבריאות בישראל, בוחנות את הנתונים לפני שהתרופה מאושרת. ההבדלים בין התרופות יכולים להיות בחומרים הלא פעילים, כמו צבע, טעם, חומרי מילוי וצורת הטבליה.

בגלל שהחברות הגנריות אינן נושאות בעלויות הפיתוח הכבדות, המחיר של התרופות הגנריות נמוך בדרך כלל במידה משמעותית. זה היתרון המרכזי שלהן עבור הצרכן ועבור מערכת הבריאות כולה.

מתי כדאי להתייעץ לפני מעבר

עבור רוב התרופות ורוב המטופלים, המעבר לתרופה גנרית פשוט ובטוח. אבל יש מקרים שבהם נדרשת זהירות מיוחדת. תרופות עם טווח טיפולי צר, כלומר תרופות שבהן הבדל קטן ברמה בדם עשוי להשפיע על היעילות או הבטיחות, דורשות לעתים מעקב צמוד יותר כשעוברים בין תכשירים. דוגמאות לכך עשויות להיות תרופות מסוימות לאפילפסיה, לבלוטת התריס או לדילול דם.

בנוסף, אנשים עם רגישות או אלרגיה לחומרים לא פעילים מסוימים, כמו לקטוז או צבעי מאכל, צריכים לבדוק את הרכב התכשיר החדש. גם מטופלים מבוגרים שנוטלים תרופות רבות עלולים להתבלבל כשצורת הטבליה או צבעה משתנים.

בכל המקרים האלה, הכתובת היא הרופא והרוקח. הם יכולים להסביר אם המעבר מתאים, האם נדרש מעקב, ואיך להימנע מבלבול.

ההשתתפות העצמית והתקרה

תרופות שנמצאות בסל הבריאות ניתנות במחיר מסובסד, כשהמבוטח משלם השתתפות עצמית. גובה ההשתתפות תלוי בסוג התרופה, בקופה ובמעמד של המבוטח. חשוב לדעת שקיימות תקרות רבעוניות להשתתפות העצמית עבור חולים כרוניים ועבור אזרחים ותיקים, כלומר מעבר לסכום מסוים ברבעון, לא נדרש תשלום נוסף על תרופות מהסל.

רבים אינם מודעים לזכאות שלהם לתקרה, או שאינם רשומים כחולים כרוניים במערכת של הקופה. כדאי לברר עם הקופה אם אתם זכאים, ואם כן, לוודא שהרישום נעשה. גם מקבלי קצבאות מסוימות מהמוסד לביטוח לאומי עשויים להיות זכאים להנחות נוספות.

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא אם הקופה מציעה תכשיר גנרי מועדף בהשתתפות עצמית נמוכה יותר. לעתים ההבדל בין התכשירים יכול להיות משמעותי במצטבר.

תרופות ללא מרשם

בתחום התרופות ללא מרשם, כמו משככי כאבים, תרופות להצטננות ותכשירים לאלרגיה, הפער בין המותגים יכול להיות גדול מאוד. משכך כאבים מוכר ותכשיר אחר עם אותו חומר פעיל ובאותו מינון יכולים להימכר במחירים שונים לחלוטין, כשההבדל העיקרי הוא בשיווק ובאריזה.

כמה כללים לקנייה חכמה של תרופות ללא מרשם:

• לקרוא את שם החומר הפעיל והמינון על האריזה ולא להסתפק בשם המסחרי
• לשאול את הרוקח אם קיים תכשיר זהה במחיר נמוך יותר
• להיזהר מתכשירים משולבים שמכילים כמה חומרים פעילים, כשבפועל צריך רק אחד
• לבדוק תאריכי תפוגה לפני קנייה של אריזות גדולות
• לא לשלב תכשירים שונים עם אותו חומר פעיל, כדי להימנע ממינון יתר

הכלל האחרון חשוב במיוחד: חלק מתכשירי ההצטננות מכילים משכך כאבים, ונטילתם יחד עם טבליה נוספת של אותו משכך עלולה לגרום לחריגה מהמינון המותר.

הרוקח: איש המקצוע שלא מנצלים מספיק

הרוקח הוא אחד אנשי המקצוע הנגישים ביותר במערכת הבריאות: אין צורך לקבוע תור, הייעוץ ניתן ללא תשלום, והידע שלו בתחום התרופות רחב מאוד. ובכל זאת, רבים מסתפקים באיסוף התרופות ויוצאים. כדאי לנצל את ההזדמנות כדי לשאול על אינטראקציות בין תרופות, על הדרך הנכונה ליטול כל תרופה, ועל חלופות זולות יותר.

מטופלים שנוטלים תרופות רבות יכולים לבקש בדיקה מסודרת של כל רשימת התרופות שלהם. בדיקה כזו עשויה לחשוף כפילויות, תרופות שכבר אינן נחוצות או שילובים בעייתיים. את ההחלטה על שינוי מקבל הרופא, אבל הרוקח יכול לזהות את הבעיה ולהפנות אליה את תשומת הלב.

בזבוז תרופות בבית

מקור נוסף לבזבוז הוא תרופות שנקנות ולא משמשות. ארון תרופות ביתי מלא באריזות פתוחות שפג תוקפן הוא תופעה נפוצה. כדאי לבקש מרשם לכמות שמתאימה לטיפול, לבדוק את הארון אחת לכמה חודשים, ולהחזיר תרופות שפג תוקפן לבית המרקחת לצורך השמדה בטוחה, במקום לזרוק אותן לפח או לכיור.

לסיכום, אפשר לחסוך לא מעט בהוצאות על תרופות בלי לפגוע בטיפול: להכיר את התרופות הגנריות, לברר זכאות לתקרות השתתפות, לבחור בחוכמה תרופות ללא מרשם ולהיעזר ברוקח. העיקרון המנחה הוא תמיד אותו עיקרון: כל שינוי בתרופות קבועות נעשה רק בהתייעצות עם הרופא או הרוקח, כדי שהחיסכון לא יבוא על חשבון הבריאות.