מידע כוזב ברשתות: איך לזהות פייק ניוז בנושאי בריאות ומדע

בתקופת הקורונה טבע ארגון הבריאות העולמי מונח חדש: אינפודמיה. הכוונה הייתה למגפה של מידע, שבה כמויות עצומות של תוכן, נכון ושגוי, מציפות את הציבור ומקשות על אנשים להבחין בין עצות מבוססות לשמועות. המגפה עצמה נרגעה, אבל האינפודמיה לא נעלמה. היא פשוט עברה לנושאים אחרים: תזונה, חיסונים, תרופות, טיפולים אלטרנטיביים ומה לא. ברשתות החברתיות, פוסט מרגש או מפחיד מתפשט הרבה יותר מהר מתיקון יבש ומנומק. במדריך הזה ננסה לתת כלים מעשיים לזיהוי מידע מטעה בנושאי בריאות ומדע.

למה מידע כוזב מתפשט כל כך מהר

מחקרים על רשתות חברתיות מראים שוב ושוב שתוכן שמעורר רגשות חזקים, כמו פחד, כעס או תקווה, זוכה ליותר שיתופים. מידע כוזב נוטה להיות מרגש יותר, פשוט יותר ומפתיע יותר מהאמת, שלרוב מורכבת ומלאת הסתייגויות. משפט כמו מחקרים מראים תוצאות מעורבות שדורשות בדיקה נוספת פשוט אינו מושך כמו גילוי מסעיר שהרופאים מסתירים מכם.

גם המבנה של הרשתות תורם לכך. האלגוריתמים מקדמים תוכן שמייצר מעורבות, וקבוצות סגורות בווטסאפ או בטלגרם יוצרות תחושה של אמון בין חברים, כך שהודעה שמגיעה מבן משפחה נראית אמינה יותר מכתבה של מקור מקצועי.

סימני אזהרה בתוכן עצמו

יש כמה מאפיינים חוזרים שכדאי להיזהר מהם. הראשון הוא הבטחה לפתרון פלא: מוצר או שיטה שמרפאים מגוון רחב של מחלות, מהר ובלי תופעות לוואי. ברפואה האמיתית כמעט אין דבר כזה.

סימן שני הוא טענה לקנוניה: הרופאים, חברות התרופות או הממשלה מסתירים את האמת. טענות כאלה מקשות על בדיקה, משום שכל הפרכה נתפסת כחלק מהקנוניה. סימן שלישי הוא הסתמכות על סיפור אישי במקום על נתונים. סיפור של אדם אחד יכול להיות אמיתי ומרגש, אבל הוא אינו מוכיח שהטיפול עובד.

סימנים נוספים שכדאי לשים לב אליהם:

• כותרת בתבנית של שתפו לפני שימחקו את זה
• ציטוט של רופא או חוקר בלי שם מלא, מוסד או אפשרות לאמת
• שימוש במונחים מדעיים באופן מבלבל או לא מדויק
• הפניה למחקר בלי פרטים, או למחקר שנעשה על תאים במעבדה או על בעלי חיים בלבד
• שגיאות כתיב רבות ועיצוב חובבני, אם כי גם תוכן מקצועי למראה יכול להיות כוזב

איך בודקים מקור

לפני ששיתפתם, כדאי לעשות בדיקה קצרה. ראשית, בדקו מי פרסם את המידע. האם מדובר בגוף רפואי מוכר, בכלי תקשורת בעל שם, או בעמוד אנונימי שנפתח לפני חודש? שנית, חפשו את הטענה במקורות נוספים. אם מדובר בגילוי משמעותי באמת, סביר שהוא יופיע בכמה מקומות אמינים.

אם הטענה מתבססת על מחקר, נסו למצוא את המחקר עצמו או לפחות דיווח עליו ממקור אמין. לעתים קרובות מתברר שהמחקר אמר משהו שונה לגמרי, או שהוא מוקדם מאוד ועדיין לא נבדק בבני אדם. כדאי גם לבדוק את התאריך. ידיעות ישנות נוטות לחזור ולהסתובב שנים אחרי שהופרכו.

במקרה של תמונות וסרטונים, כדאי להשתמש בחיפוש תמונה הפוך כדי לבדוק אם התמונה צולמה בהקשר אחר לגמרי. טכנולוגיות של בינה מלאכותית מאפשרות כיום לייצר תמונות, קולות וסרטונים מזויפים שנראים אמינים מאוד, ולכן החשדנות צריכה להיות גבוהה במיוחד.

הבינה המלאכותית כחרב פיפיות

כלי הבינה המלאכותית החדשים מוסיפים שכבה של מורכבות. מצד אחד, הם יכולים לעזור לסכם מחקרים ולהסביר מושגים רפואיים. מצד שני, הם עלולים להמציא עובדות, מקורות ומחקרים שאינם קיימים, ולהציג אותם בביטחון מלא. בנוסף, הם מאפשרים לייצר בקלות כמויות גדולות של תוכן מטעה שנראה מקצועי.

הכלל כאן פשוט: תשובה של צ׳אטבוט אינה תחליף לייעוץ רפואי. היא יכולה להיות נקודת פתיחה לשיחה עם הרופא, אבל לא בסיס להחלטה על טיפול.

מה עושים כשקרוב משפיץ שמועות

אחת השאלות הקשות היא איך להגיב כשבן משפחה או חבר משתף מידע שגוי. מחקרים בתחום מראים שעימות חזיתי או לעג נוטים לגרום לאנשים להתבצר בעמדתם. גישה יעילה יותר היא לשאול שאלות בסקרנות, להכיר בדאגה שמאחורי השיתוף ולהציע מקור חלופי באופן מכבד.

כדאי גם להתמקד בתיקון בפרטי ולא בפומבי, ולזכור שלעתים קרובות האנשים שמשתפים מידע כוזב עושים זאת מתוך רצון כן להגן על אחרים.

האחריות של כל אחד מאיתנו

כל שיתוף הוא החלטה קטנה. כשאנחנו לוחצים על כפתור השיתוף בלי לבדוק, אנחנו עלולים להפוך לחלק משרשרת ההפצה של מידע מזיק. לעומת זאת, עצירה של כמה שניות ובדיקה בסיסית יכולות לעצור את השרשרת.

אוריינות בריאותית כבר מגיל צעיר

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מידע כוזב בטווח הארוך היא לחנך לחשיבה ביקורתית. במדינות רבות שולבו בשנים האחרונות בתוכניות הלימודים שיעורים באוריינות מדיה, שבהם תלמידים לומדים לזהות פרסומות סמויות, לבדוק מקורות ולהבין איך פועלים האלגוריתמים של הרשתות. ילדים ובני נוער שמכירים את הכלים האלה מראש עמידים יותר להטעיה.

גם בבית אפשר לעשות הרבה. כשילד מביא סרטון מפתיע מטיקטוק, אפשר להפוך את זה לשיחה: מי צילם את זה, למה הוא רוצה שנאמין לו, ואיך אפשר לבדוק. הרגל כזה, שנבנה בהדרגה, שווה יותר מכל רשימת כללים.

למבוגרים, ובמיוחד לבני הגיל השלישי שהצטרפו לרשתות החברתיות בשלב מאוחר יחסית, יש לפעמים פחות ניסיון בזיהוי תוכן מניפולטיבי. סדנאות קהילתיות, שיחות במשפחה ועזרה סבלנית בהגדרת מקורות מידע אמינים יכולות לסייע מאוד.

לסיכום, אי אפשר לבדוק כל פיסת מידע לעומק, אבל אפשר לפתח הרגלים בריאים: לחשוד בהבטחות פלא, לבדוק מקורות, לשים לב לרגשות שהתוכן מעורר ולהתייעץ עם אנשי מקצוע לפני כל החלטה רפואית. בעידן שבו מידע זמין לכולם, היכולת לסנן אותו היא אחת המיומנויות החשובות ביותר.